<h1>ראבי"ה סימן רפ"ח</h1>
<h2>דף קלז.</h2>
קטן נימול לשמונה [וכו'] כדרכו [לשמנה] ואם נולד בין השמשות [נימול לתשעה בין השמשות] בערב שבת נימול [לעשרה יום טוב אחר השבת נימול] לאחד עשר שני ימים של ראש השנה נימול לשנים עשר לא פחות ולא יותר קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא. ואמר שמואל חלצתו חמה נותנים לו שבעה להברותו. והני שבעה דיהבינן ליה מעת לעת, דכיון דלא איפש[יטא, ו]הוא סכנה אזלינן לקולא. גרסינן בפרק יוצא דופן [נדה מ"ב ע"ב] ובהלכות [גדולות] ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו למימהל בשבת וכו' עד ההוא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה והוה ליה מילה שלא בזמנה ולא דחיא שבת. ודבר זה פירשתי בתשובת אבא מרי בחיבור זה. אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה, ומפרש רב רוב גובהה של עטרה, ואינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית עין. אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואים אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אין צריך למולו ואם לאו צריך למולו. בנראה ואינו נראה [קיימא] לן [כ]ברייתא דאין צריך למולו. (רפט) ונראה דשמואל לא שמיע[א] ליה [ה]ברייתא.
